על החרמת רכבים תוך חריגה מסמכות 

בסוף השבוע שעבר החליט בית המשפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט ד"ר אברהם טננבוים) להשיב טרקטורון לבעליו לאחר שהוחרם על ידי משטרת התנועה. מדובר היה בטרקטורון המשמש ככלי עבודה לצרכים חקלאיים. מי שנתפס נוהג בו היה בנו של בעלי הטרקטורון, אשר לטענתו היה בדרכו לתחנת הדלק הסמוכה ונעצר על ידי המשטרה בשל העובדה שהטרקטורון היה ללא לוחית זיהוי, ללא ביטוח וללא מסגרת בטיחות.

בנימוקיו קבע בית המשפט כי יש לבטל את החלטת המשטרה להחרים טרקטורון מבעליו לתקופה בלתי מוגבלת, היות ובהחלטה זו חרגה המשטרה מסמכותה כרשות מנהלית. השופט אף הורה לחייב את המשטרה בתשלום הוצאות בסך 2000 ש"ח לנהג.

יצוין כי המדובר במעין הליך ביניים, אשר אין בו כדי להשליך או להשפיע על התיק העיקרי שעוד צפוי להתנהל כנגד הנהג. שם תיבחן אשמתו במהלך בירור כתב האישום שהוגש נגדו בגין העבירות שלכאורה ביצע על פי טענות המשטרה.

אפתח את דברי ההתייחסות שלי להחלטה בגילוי נאות, במסגרתו לא אכחד ואף אודה כי אני נמנה עם חסידיו של כב' השופט ד"ר אברהם טננבוים, אשר אף זכיתי לקבל תורה מפיו במסגרת לימודי המשפטים; המדובר בשופט מוכשר, חריף מאוד, ישר וחריג בנוף ש"לא דופק חשבון לאף אחד" בשפת הסלנג. שופט אשר לא היסס אף פעם לתת החלטות בלתי שגרתיות. הוא לא ימנע מלהשית הוצאות על התביעה המשטרתית (כפי שעשה במקרה הזה), ובאותה מידה לעשות זאת על ההגנה, באותם המקרים בהם לדעתו ישנן הצדקות לכך.

מקריאת פסקי הדין של ד"ר טננבוים ניתן לגלות שהוא שם דגשים חזקים מאוד על כל מה שקשור לשמירה על זכויות האזרח; באחת הפסיקות שלו כתב כי תפקידו של בית המשפט הוא להגן על זכויות האזרח, גם אם המדובר בנהגים שביצעו עבירות תעבורה אשר הסימפטיה של הציבור כלפיהם היא לא גבוה. בסייפא של דבריו באים לידי ביטוי בטוקבקים המכוערים שקראתי באינטרנט בתגובות לכתבה על החלטתו זו להשיב את הטרקטורון לבעליו. מצער שאותם מגיבים כנראה לא מבינים שבית המשפט נלחם כאן את ה"מלחמה שלהם", למנוע את הפעם הבאה שבה המשטרה תנהג בחוסר סמכות, כאשר ייחסו להם ביצוע של עבירה כלשהי, ולהבטיח שינהגו בהם על פי חוק וכמובן שלא יוחרם להם חפץ כלשהו בבעולתם אלא על פי דין.

במאמר מוסגר אציין כי כב' נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, כתב פעם בצדק כי "שלטון החוק מתחיל בביתו של כל אחד מאתנו" ועל כן "כוחנו לדרוש מזולתנו לקיים את החוק בנוי על קיומו של החוק על ידנו". כלומר, רשויות האכיפה אשר דורשות מהאזרחים לקיים את החוק צריכים לפיכך להקפיד עליו בעצמם, לפני שהם מבקשים לאכוף אותו על אחרים. לעיתים נדמה כי רשויות השלטון בישראל לא הפנימו באופן מלא כי הן כפיפותן להוראות החוק ומחויבותן לפעול על פיו. אגב, עקרון קרדינאלי וחשוב זה מופיע כבר באחד מפסקי הדין הראשונים של בית המשפט העליון, ממש עם קום המדינה, בעניינו של אל-כרבוטלי (בג"צ 7/48), שם נקבע כי "השלטונות כפופים לחוק כמו כל האזרחים במדינה. ושלטון החוק הוא אחד היסודות האיתנים של המדינה" [כב' השופט (לימים נשיא) יצחק אולשן].

אכן, כל המוסיף גורע.

אם לחזור לרגע לעניינו שלנו, אציין כי לדידי פסקי הדין של ד"ר טננבוים (שהינו בעל השכלה פורמאלית גבוהה בתחום הקרימינולוגיה), הם מלאכת-מחשבת ותענוג אינטלקטואלי הוא להתעמק בהם; הוא מיישם בעיניי כאמור באופן מלא את העיקרון שאין השופט כפוף לשום גורם, מלבד כפיפותו להוראות הדין. כך גם צריך להיות!

בהקשר לכך אציין כי יש לזכור תמיד שההליך הפלילי שימש לאורך כל ההיסטוריה ככלי לפגיעה בזכויות (כך נעשה במשטרים אפלים עד ימינו אנו) .עמידה על כללי הפרוצדורה הפלילית והסמכות הם הדרך להבטיח זכויותינו כאזרחים בכל מדינה בעלת משטר מתוקן.

אדיר בנימיני
israel-traffic-lawyer.co.il